לסבתא שלי יש בדיחה שהיא נורא אוהבת. משהו מפעם. זה מתחיל בתייר מארה"ב שנוסע במונית. כשהוא עובר ליד מגדל שלום, נהג המונית רוצה להרשימו ומספר לו שזה המגדל הכי גבוה עם 50 קומות. התייר עונה לו "אצלנו בארה"ב בונים 100 קומות בחודש". כך הם עוברים ליד מספר בניינים גדולים נוספים, ועבור כל אחד התייר מתגאה בכך שאצלם בונים כאלה ברבע מהזמן. בסוף הם עוברים ליד הכנסת (או שאולי היו אלה בנייני האומה), והתייר מביט בפליאה ושואל "מה זה?". נהג המונית עונה לו "אה ? עברתי כאן אתמול וזה לא היה".
היום ישראל לא הכי טובה בשום דבר. אנחנו מאוד טובים בהיי טק, אבל עדיין לא פועלת כאן אף חברה בינלאומית מהשורה הראשונה. יש לנו את טבע, חברה נהדרת ותחרותית מאוד, אבל היא ענקית בעיקר במונחים מקומיים. אם אנחנו מסתכלים על תחומי הפנאי- יש כאן מסעדות מצוינות ואוכל אותנטי מופלא. אבל אף תייר מזדמן לא יתאר את ישראל כמדינת גורמה. משום מה רחוב רוטשילד התקבע כאן כאטרקציה לתיירים. זהו רחוב מופלא לחוקר אורבניזציה אבל לא לתייר הנפוץ.
נכון, יש לנו את המקום הכי נמוך בעולם. אבל עוד מעט זה יהיה רק בור עם הרבה פסולת תעשייתית.
ישראל צריכה להוביל
לאחרונה יצא לי להשתתף במספר תהליכי מיתוג של עסקים קטנים. אלה עסקים מהסוג שהבעלים מאוד מוכשר בתחומו, אבל מרוב עבודה ומוטיבציה לא עצרו לשאול את עצמם מה מהות העסק שלי? מה הופך אותי ליותר טוב מאחרים? למה הלקוחות באים או לא באים אליי? אחת התוצאות של חוסר המיקוד היא שהעסק משקיע אנרגיות בדברים לא נכונים. זאת אומרת אלה תמיד דברים נכונים, אבל הם לא מייצרים יתרון תחרותי ומשאירים את העסק באותה נקודה.
גם ישראל לא מכוונת. מתמקדת יותר מידי זמן ביותר מידי בינוניות. נראה שבשנים האחרונות כל יוזמה ציבורית גדולה נועדה לכבות שרפות: אם זאת שריפה אמיתית בכרמל, ועדה לבחינת ריכוזיות, ועדה לבחינת מחירי דיור, עשן סמיך שעולה מקרונות הרכבת, או מערכת חינוך מקרטעת שמתגלגת לאחור, או תהליך שלום שפשוט מחכה לפיצוץ הבא. כמו באותם עסקים קטנים שנדרשים למיקוד, גם המדינה כולה זקוקה לפרויקטים שיזניקו אותנו קדימה. פרויקטים שיגרמו לגלגלים שלנו לקפוץ החוצה מהבוץ ולהסיע את כל העגלה בכביש המהיר.
איזה סוג של פרויקטים ?
במאה הקודמת, בניינים גבוהים מאוד, נשק גרעיני וטיסות לירח היו הפרויקטים שהפכו אומה לגדולה. הצרפתים נפנפו במגדל שלהם, האמריקאים הסתכלו עליו בזלזול מהירח. היום אנחנו צריכים פרויקטים מסוג אחר.
חוק חינוך חינם אמיתי לא יהיה כאן בשנים הקרובות. זה סוג של כיבוי שריפה שלא יקרה כאן. זה גם לא באמת יצעיד אותנו מעבר לכל מדינה אחרת. אנחנו לא צרפת ולא גרמניה. אבל תארו לעצמכם שנהיה הראשונים להפוך את מערכת החינוך לדיגיטלית. ללא ספרים – רק מחשבים. מעבר ליתרונות העצומים של חסכון בנייר והורדה עצומה של עלויות להורים, ייפתחו בפנינו אפשרויות דידקטיות מתקדמות, כל הילדים יזכו לגישה מלאה למחשבים, ישראל תהפוך מקור ידע ודוגמא לעולם, וסטרטאפים מקומיים יהיו בעמדה מצוינת לייצא פיתוחים מקומיים.
לעולם לא נצליח להדביק הפער של 100 ומשהו שנים באימוץ רכבת תחתית. אבל אנחנו נמצאים בנקודת זינוק טובה לאמץ מערכת תחבורה חדשנית באמת, שתצמצם פלאים את הצורך במכוניות ואת זיהום האוויר. מודל תחבורה שיהיה זמין לכל שכבות האוכלוסייה. זה אפשרי, כי גם בניו יורק, בלונדון ופריז אין תשתית מתאימה לדור העתיד של התחבורה. למעשה אנחנו עומדים איתן בשורה אחת.
דוגמא נקודתית יפה אפשר לקחת מהוועד האולימפי הישראלי. שם יודעים שגם ב- 20 השנה הקרובות לא נצליח להוציא כאן באופן קבוע שחיינים שיתברגו בעשירייה הראשונה ויביאו מדליות. כך גם באתלטיקה. אז החליטו לאמץ את הספורט האולימפי החדש רוגבי שביעיות, שיופיע לראשונה באולימפיאדת ריו 2016. מאחר ולא תידרש השקעה גדולה להתברג בטופ של הספורט, נוכל להתכונן כשווים ואולי להשיג מדליה בספורט זה.
איפה היתרון התחרותי שלנו ?
תשאלו אדם מהרחוב: "במה ישראל מובילה ? למה ישראל טובה יותר ממדינות אחרות בעולם ?". לא שאלתי, אבל נראה לי שהוא ינסה לגרד משהו שהוא שמע פעם מזמן באיזה סרט ישן, או משהו שההורים שלו אמרו (מזמן). אולי זה משהו על אנשים טובים באמצע הדרך. אולי הוא יגיד משהו לא מבוסס על סטרטאפים ובאותו משפט יגיד שככה לא נצליח לשמר את היתרון התחרותי שלנו לאורך זמן.
אנחנו חייבים עוגן לגביו נוכל להגיד שיש לנו יתרון תחרותי. חייבים פרויקט גדול שעליו נהגי מוניות יוכלו לספר בגאווה לתיירים. שעליו תיירים יספרו בהתפעלות לחברים בבית. כזה שאנשים אומרים בסוף החדשות – תראו איזה יופי. בדיוק כזה.
דוגמא מצוינת אפשר למצוא ב"הגרין ניו דיל" שהציגה מפלגת התנועה הירוקה, תוכנית לצמיחה כלכלית הלוקחת בחשבון את איכות החיים. החלטה אסטרטגית על אימוץ תוכנית מתקדמת על ידי הממשלה יכולה בעצמה להוות פרויקט מוביל וממתג. אך גם אימוץ נקודות קטנות בתוכנית, כגון להיות המדינה הראשונה שמאמצת מדד חדשני במקום התל"ג, מדד המק"א שבודק גם את השטחים החקלאיים והירוקים שיש במדינה, כמה זמן אנו מבלים בפקקים ועוד גורמי איכות חיים. התוכנית גם מציעה אפשרות להשקיע בקלינטק – כמנוע צמיחה שגם תורם לאיכות החיים.
כמה נחמד היה יכול להיות אם התשובה לשאלה "במה ישראל מובילה?", וכך גם המיתוג שלנו, הייתה דאגה לאיכות החיים של האזרח!
