אושרו שני מכשירי סלולר לכל ח"כ

הודעה שהייתה יכולה לצאת אמש מהכנסת: "יו"ר ראש הכנסת, הפועל למען קידום הקשר בין החכ"ים לבין הציבור, הכריז כי הכנסת תממן שני מכשירי סלולר לכל חבר כנסת. המכשיר השני יגביר את הזמינות של חבר הכנסת לציבור הרחב גם בזמנים בהם הוא מדבר בטלפון הראשון. באם הח"כ לא יהיה זמין לענות לטלפון השני, הציבור יוכל להשאיר הודעה במשיבון".

אין הרבה הבדל בין ההודעה הנ"ל, לבין ההודעה האמיתית שיצאה מהכנסת על כך שכל חבר כנסת יפתח עמוד פייסבוק. הרעיון מאחורי ההודעה, הוא שעמוד פייסבוק הוא ערוץ תקשורת נוסף הפתוח לקהל. אבל ההודעה חסרה את ההבנה – שפייסבוק, כמו טלפון נייד, הוא מכשיר טכנולוגי לתקשורת ולא התקשורת עצמה. את התקשורת עצמה יש להפעיל, לתחזק, ליצר. צריך ליצור תכנים, לעדכן אותם, להגיב במהירות לתגובות ותלונות – ולח"כ המצוי אין את המשאבים עשות זאת.

עד היום לא ברור אם רוב חברי הכנסת הצליחו להפנים את ערוץ התקשורת עתיק היומין הנקרא דואר אלקטרוני. בכל פעם שנבדקות התגובות של חברי כנסת לדואר אלקטרוני מהציבור – נרשם כישלון חרוץ. אגב גם למכתבים מודפסים התגובות הן דלות. וזה מצביע על דבר אחד – יכולת התקשורת של הח"כים היא המוגבלת ולא האמצעים הטכנולוגיים. הדבר היחיד שחכ"ים מוכנים להשקיע בו זמן היא תקשורת במהלך כנסים מול עשרות אנשים או בעיתונות. תקשורת אחד על אחד היא כנראה משהו שהם לא יפנימו.

פייסבוק הוא גם מקום נוח ונעים להיות בו, ולהקים בו דף מעריצים, עבור ארגונים. בתחום העסקי רוב השליטה בתכנים המגיעים לציבור נמצאים בידי הארגון – אם על ידי פרסומות או יחסי ציבור המסננים היטב בין הטוב, לנייטרלי, למזיק. כאשר עולה משבר, אז ניתן ליצור תגובה הולמת וממוקדת. לעומת זאת – עולם הפוליטיקה הוא כזה שמראש בנוי על תככים ולכלוכים – אין אפשרות לנהל תקשורת פתוחה לחלוטין בעולם בו דברים שליליים מופצים ביד פתוחה, וכשכל אחד יכול לכתוב בעמוד שלך את מה שעולה על רוחו.

תנו לחכ"ים יכולת להתמודד עם ערוצי התקשורת הקיימים. תנו להם סביבה סגורה ומנוהלת היטב שתאפשר להם לעבוד, ולא לרדוף כל היום אחרי תגובות. את הפרק בפולישוק על פייסבוק עוד לא כתבו (כמדומני), אבל לפי התוכנית שפורסמה אתמול, לא יהיה צורך לכתוב אותה, היא תהיה פרוסה ברשת לעיני כל גולש.