ביורוליג יבינו מאוחר מידי

תמה ונשלמה עונת היורוליג – והליגה הזאת לא מצליחה להתרומם. יש לה מדינה אחת בה הכדורגל כל כך נורא, שכל הצגת כדורסל מחוץ לגבולות המדינה מעורר אצלה התרגשות רבתי.

יש להם תירוצים למכביר – ובעיקר על כך שהשחקנים הטובים עברו ל- NBA… ומה זה אומר ? כלום. לא השחקנים הם אלה שעושים את המשחק – אלא הדרמה והמתח. אחרת לכל ליגה שאין בה את השחקנים הטובים ביותר אין זכות קיום.

אחד מהפתרונות (למרבה ההפתעה) יהיה לפעול קצת יותר באפיקים שיווקיים… להלן 3 דוגמאות ודי:

1. תוכנית סיכום שבועית – בארץ ובעולם יש מצבור ערוצי ספורט שרק משוועים לחומרים. לא יכול להיות מצב בו במהלך שבוע אין אף תוכנית המציגה את המשחקים שהיו, מהלכים, פרופיל של קבוצות ושחקים, וכל מידע שיקרב את האוהדים לליגה מעבר למגרש הביתי שלהם.

2. יצירת דרמה יזומה – מבנה המשחקים ביורוליג לא מאפשר יצירת מתח אמיתי בין קבוצות. העובדה שהקבוצות בבתים מתחלפות לא מאפשרת יצירת מתח בין קבוצות, היכרות עם קבוצות קבועות. לא ייתכן שהפעם הראשונה והיחידה שמכבי תיפגש עם צסק"א תהיה בגמר. האוהד הממוצע לא יודע כלום על היריבה שממול. בתים קבועים יצרו היכרות צמודה יותר, ויריבות חזקה יותר בין מספר מצומצם של קבוצות.

3. תג הזיהוי על צביקה שרף – איך אפשר לנהל הצגה כשהשחקנים צריכים ללכת עם תג זיהוי עליהם ? כן, גם המאמנים הם חלק מההצגה.

כנראה דברים כאלה יבינו רק כשה- NBA תתחיל לפעול באירופה, ואז כבר נראה ליגה אחרת, ואולי כולם רק מחכים לזה.