נלסון דה וויט, שכתב ספר אודות מימון המונים, מבצע ניתוח מעניין של כישלון הניסיון השלישי שלו בקראודפנדינג באתר קיקסטארטר.
הסיבה העיקרית שהוא מזהה היא בחירה באסטרטגיה הלא נכונה. דה וויט מבחין בין שני סוגי פרוייקטים עיקריים למימון. הראשון, מימון של רעיון. בסוגי פרוייקטים כאלה שבחן הוא שם לב כי יש רק מספר מועט של תומכים, והרבה פעמים הם מגיעים מהקהילה הקרובה המגייס. פרוייקטים מסוג זה לרוב לא זוכים למימון עודף מהיעד שהציבו.
מצד שני הוא מזהה פרוייקטים המבקשים תמיכה בהשלמת פרוייקט שהחל, ואז מדובר בכלי למכירה מוקדמת של המוצר המושלם. בסוג זה לרוב מצליחים לגייס כסף מקהל רחב.
הטעות של דה וויט הייתה כי ניסה למכור את הפרוייקט שלו שהיה בשלב הרעיון (ספר צילומים) בצורה של פרוייקט מהסוג השני – המכירה המוקדמת. התמריץ העיקרי שנתן לקהל הוא קבלת הספר המוגמר.
הוא הבחין בכך שקיבל פניות רבות על כך שתמחר את המוצר בצורה גבוהה מידי. דה וויט מסיק מכך שהתלונות הם למעשה על העובדה שאין לו עדיין מוצר. לדבריו, כאשר יש מבצעים מכירה מוקדמת הקהל הרחב רוצה לראות חלק מהמוצר או במה מדובר.
בפרוייקטים מהסוג הראשון, של מימון רעיון, הקהל הממן רוצה להיות יותר מעורב רגשית בתחושה של תמיכה ברעיון חדש והוצאתו אל הפועל. לכן, התמריצים צריכים להיות שונים, ולא להתמקד בקבלת המוצר המוגמר.