בשם ה- SEO

SEO, קידום אתרים, הוא אחד מכלי השיווק החשובים של דורנו (לפחות של 5 השנים האחרונות). SEO שנעשה בצורה נכונה ומקצועית יכול להפוך את העסק מקצה לקצה, ולהביא גם לעסק קטן לקוחות בקצב של עסק גדול. כי מבחינת הלקוח אם אתה במקום הראשון בתוצאות בגוגל, אתה כנראה מקום ראשון באופן כללי. ואף לקוח לא ילך לחפש את האתר שלך בעמוד השני של תוצאות גוגל, כפי שהוא לא ילך לחפש את החנות שלך אם מיקמת אותה בפסז' התחתון של התחנה המרכזית.

אבל למרות ש- SEO הוא חשוב, הדרך חשובה לא פחות. ואחת הטעויות של עסקים היא הקרבת המיתוג על מזבח ה- SEO. הכוונה היא לשימוש בתכנים וחומרים שאולי משפרים את ה- SEO, אבל פוגעים בתדמית החברה. לדוגמא, כתיבת מאמר הרצוף בקישורים הנכונים, אבל המכיל טעויות מקצועיות, יכול לגרום נזק כשקוראים אותו מובילי דעה בתחום. גם פיזור של מאמרים באתרים הנחשבים לא רציניים או שאינם מתאימים לרוח החברה יכול לגרום לפגיעה.

יש חברות שעבורן פגיעה במותג אינה מהווה בעיה, מכיוון שאינן מתחזקות מותג, והן ממוקדות מכירה בלבד. אך חברות שמחפשות לבנות מותג, לא יכולות להרשות לעצמן רשלנות. לכן, כאשר פונים ל- SEO:

-          לבדוק בשבע עיניים את התכנים שמפורסמים ברשת

-          לנסח את התכנים כחלק מהשפה התקשורתית שנבנתה עבור המותג

-          לבדוק בדיוק היכן התכנים מתפרסמים

שימוש חברתי ברשתות חברתיות באספרסו בר

אולי הכותרת נשמעת מטופשת, אבל היא לא דבר מובן מאליו עבור רוב המותגים. ולהגיע לתוצאה שכזאת דורש מחשבה ופתיחות גדולה מצד מנהלי שיווק.

באספרסו בר, לטעמי, הדבר מצביע על חיבור חזק של מנהל השיווק שיזם את המהלך עם רוח הארגון, והוא מבין את המעורבות שיש לכל הארגון בפעילות ברשתות חברתיות – פייסבוק הוא לא ברושור נוסף. פייסבוק נועד לקדם מעורבות!

ההודעה הנ"ל מצורפת לחשבון שמגישים ללקוחות באספרסו בר. היא מבקשת מהלקוח לפרגן למלצר בעמוד הפייסבוק של רשת בתי הקפה (כמובן בעידוד קל של פרסים). ברמה הפשוטה ביותר היא מעודדת את הלקוחות לגשת לעמוד הפייסבוק ולשתף את החברים בחוויית הסעודה החיובית שלו. אך יש כאן גם פעולה רגשית.

גם אם במהלך הישיבה בבית הקפה הוא לא נתפס כך, המלצר הופך לדמות שנמדדת ברמה האנושית החברית.  נוצר איזשהו קשר, אפילו אם הוא וירטואלי, בין הלקוח לבין נותן השירות. העובדה שהפרגון בפייסבוק יכולה לשלוח את המלצר לטיול מפנק רק מוסיפה לחווייה הרגשית של הקריאה לפעולה.

זו דרך נהדרת לשתף את כל הגורמים בפעילות החברתית…

 

 

 

 

כמה אתם מוכנים לשלם על שחרור גלעד שליט ?

הימים שלפני ראש השנה, בהם רבות מהרמות הכוסית החגיגיות מסתיימות במשפט: "שבשנה הבאה גלעד שליט יהיה איתנו". את הימים של ראש השנה עצמו, קחו לחשבון נפש.
אם הייתם יכולים לפדות את גלעד שליט מהשבי, כמה הייתם מוכנים לשלם ? אני בטוח שהרבה.
מאה, אלף, עשרת אלפים שקלים? משכורת אחת שלכם או אולי שנה של משכורות? האם אתם מוכנים להתקדם מעבר לתשלום הזמן שלוקח ללחוץ "לייק" בסטטוסים בפייסבוק ?

ועכשיו לשאלה האמיתית…האם תתגייסו מחר בבוקר למילואים, תיקחו נשק ביד ותצאו להילחם על שחרורו ?
אולי ברגע של כנות עצמית, תגיעו למסקנה שלא תרצו לסכן את חייכם עבור אדם שאתם לא מכירים.  ואולי תגיעו למסקנה שאתם מוכנים להקריב את עצמכם, למענו ולמען הכלל, כי הייתם רוצים לדעת שאחרים יעשו זאת עבורכם.

ועכשיו תשאלו את עצמכם מי בסביבה הקרובה שלכם יהיה מוכן לצאת לקרב מחר בבוקר?
מי יחתום על סיכון מיידי של חייו, ולא על סיכון סטטיסטי עתידי המחושב משחרור מחבלים מסוכנים. מי מכל אלה שזועקים לשחרר את גלעד כאן ועכשיו עושה בכלל מילואים ותורם לבטחון העתידי של כולם? מי מכל אלה שמפיצים עצומות בכלל עשה שירות קרבי או כזה הדורש הקרבה עצמית אחרת?

זאת המשמעות האמיתית של הקריאה לשחרור גלעד שליט כאן ועכשיו: אפוד, נשק, מחסניות, מטעני חבלה, פצועים קשה, פצועים קל, הרוגים. שחרור מחבלים יבוא על חשבון מישהו. כנראה שזה יהיה על חשבון החיילים שמשרתים באותו הזמן, ויותר במדויק, על הקרביים – חיילים כמו גלעד שליט. זה יכול להיות מחיר מיידי או ארוך טווח, אבל הוא יגיע. האם אנשים מוכנים להחליף את החיילים האלה מחר בבוקר?

אני די מפקפק בכמה אנשים מאלה שממלאים לי את ה"וול" בהצהרות תמיכה, באמת מוכנים להקריב משהו עבור שחרור חייל. אני מכיר הרבה אנשים טובים, שיתגייסו למשימה במהירות, אבל הרוב לא טורחים להניע אצבע קטנה למען אחרים.

 איך תתקבל עצומה שקוראת לממשלה לצאת למלחמה על גלעד שליט ?
ראשי המשק, שאני בטוח שחלק גדול מהם סוגרים את ברכת ראש השנה שלהם בהצהרה על שחרור גלעד, יתנגדו לכך – זה יפגע בהכנסות. עבור השרים בממשלה זה סיכון מיותר, לאחרונה מלחמות הן לא דבר פופולארי ונגמרות רע עבור ראשי ממשלה. לאנשי הרכבת זה יפגע בשביתה, לליגת הכדורגל זה יפגע במשחקים, וכך למטה למטה בשכבות האוכלוסייה רבים וטובים יימצאו את הסיבה להימנע מהקרבה למען שחרור שליט.

הקריאות הריקות מתוכן של "שחרור", גם משפיעות על מדיניות הממשלה, שמרשה לעצמה לעשות את מה שהיא יודעת לעשות הכי טוב – לא לנקוט עמדה. לא להגיד "אנחנו לא משחררים מחבלים עם דם על הידיים" או "אנחנו נעשה הכל כדי להחזיר חייל אחד הביתה". הממשלה משחקת במשא ומתן ארוך שרק שוחק את הקלפים שבידינו ומחזק את החמאס.

באופן אישי…
עוד לא עשיתי את החשבון שלי. למרות שבתחושה אם מחר בבוקר יקראו לי, אני אבוא בלי הרהורים מיוחדים. אבל בבקשה מכם, כשאנחנו קוראים לשחרור גלעד – בואו נציין תג מחיר שאנחנו מוכנים לשלם: "אני מוכן להקריב מעצמי כך וכך לשחרור גלעד", זה הדרך היחידה לתמוך באמת.