האקרים אירנים מאמצים את טוויטר – משחיתים את האתר

טוויטר נפרץ והושחת במהלך הלילה שבין חמישי לשישי על ידי גוף המתקרא "צבא הסייבר של אירן". כזכור, טוויטר שימש על ידי מפגינים נגד השלטון כאפיק חשוב לדיווחים על המתרחש באירן לאחר הבחירות האחרונות. קיים חשד לפריצה למאגר הנתונים הפנימי של השירות.

 

בהודעה באתר נכתב:

 

Iranian Cyber Army

 

THIS SITE HAS BEEN HACKED BY IRANIAN CYBER ARMY

iRANiAN.CYBER.ARMY@GMAIL.COM

U.S.A. Think They Controlling And Managing Internet By Their Access, But THey Don’t, We Control And Manage Internet By Our Power, So Do Not Try To Stimulation Iranian Peoples To….

 

NOW WHICH COUNTRY IN EMBARGO LIST? IRAN? USA?
WE PUSH THEM IN EMBARGO LIST ;)
Take Care.
והופיע התמונה:
twitter-hacker
עדכון בבלוג של ביז סטון, מייסד האתר, נכתב, כ- 10 שעות לאחר ההתקפה ולאחר שהאתר : "כפי שצייצנו לא מזמן. רשומות ה- DNS של טוויטר נפרצו אבל כעת הן מתוקנות. תעבורת טוויטר הוסבה לזמן מה, אבל ה- API והיישומים המשיכו לעבוד. אנו נעדכן עם פרטים נוספים בהמשך".

שיווק ספורט במדיה חברתית – הסלטיקס עושים בית ספר במגרש

כתבה בבוסטון גלוב  מתארת את פעילות השיווק המקוונת של מועדון הכדורסל המקומי ב- NBA, בוסטון סלטיקס. הרציונאל לפעילות המקוונת העשירה לפי אנשי הקבוצה נובע מהרצון לספק גישה למשחקים ולשמור על קשר עם הקבוצה גם למי שלא רכש כרטיסים למשחקים (כל הכרטיסים למשחקים נמכרים).

הקבוצה החלה לאחרונה להעלות ליוטיוב ראיונות מצולמים מחדר ההלבשה של השחקנים, ובשבוע שעבר השיקה משחק מקוון לניחוש סטטיסטיקות בעמוד הפייסבוק של הקבוצה. נכון להיום מדובר על 445 אלף אוהדים לעמוד של הקבוצה. הסלטיקס גם דואגת לדיווחים מלאים מאימונים, מסיבות עיתונאים ומשחקים בטוויטר. הקבוצה מצייצת כיום ל- 21 אלף עוקבים. הקבוצה גם משתמשת באתר חברתי כדי להציע שדרוג למושבים במשחקים.

כל אלה נתמכים ביישום בשם GameTime Live שזמין להורדה באתר הקבוצה ומספק תוצאות בזמן אמת, ציוצים ובלוגים. את היישום העלו לראשונה בגרסה ניסיונית במהלך סדרות הגמר של עונת 2009, ויותר מ- 50 אלף משתמשים עשו בה שימוש במהלך במהלך המשחק ה- 6 נגד שיקגו שכלל 3 הארכות.

בקבוצה מזהים תופעה של שימוש בשני מסכים. במהלך משחקים אנשים מתעדכנים באתר במקביל לצפיה בטלוויזיה ומכפילים את הכניסות לאתר ב- 100%. בקרוב המועדון גם עומד להקים מעודון מקוון לילדים.

אחלה, אני פאקינג צייצתי את זה

ב- 2006 יצא  הסרט "אחלה, אני פאקינג צילמתי את זה"(2006) שמתעד הופעה אחת של הביסטי בויז באמצעות 50 מצלמות וידאו שחולקו לקהל. את הסרט יזם וערך סולן הלהקה, אלן יאוץ'. ניצול מדהים של טכנולוגיה שמאפשרת לכל אחד להיות עיתונאי (נשמע מוכר?)

ייתכן והכתבה של סנונית ליס בנענע10 (http://bidur.nana10.co.il/Article/?ArticleID=651957&sid=123) מהווה בהחלט שלב חדש של אותה פריצת דרך. התקדמות של העיתונאים לקראת הפיכתם אגרגטורים של מידע. ניו פוסט ג'ונליזם. אוספים את המידע שברשת, עושים איתו מה שצריך, ומעלים לכתבה באתר שאנשים אוהבים להיכנס אליו.

גם התוצאה של הסרט, וגם של הכתבה, בהחלט מצליחים להעביר תחושה של ההופעה בצורה מעולה. הציוצים של האנשים מביאים גם את הטוב וגם את הרע, בצורה הכי אמינה שיש. בעיקר כשמביאים מספר אנשים שצייצו דברים דומים, מתקבלת אותה התחושה כמו של עיתונאי מאוד מוערך.

האם מעתה כבר לא ימתין לנו כתב של גלי צה"ל מחוץ לאולם כדי לקבל תגובות על ההופעה ?

נראה שכן.

האם נגמר תפקידו של העיתונאי ?

נראה שלא. כמו שכתבו לפניי, הוא רק משתנה. מישהו עדיין צריך לאסוף את החומר המעניין, לסנן, לעבד, לערוך, להוסיף פרשנות, לנקות, לוודא מה נכון ומה לא, למנן, ולהגיש קר.

סיבה 1 לא להיות בטוויטר

יש הרבה סיבות להיות בטוויטר כשאתה סלב. יש גם סיבה אחת לפחות להיות, אפילו שאתה ספורטאי מפורסם.  עודף פטפטת. שאקיל אוניל בהחלט יכול להיות גאה בחלוציות בתחום הטוויטינג, ומהלכים כמו להשאיר נעליים במתנה באיזה חנות בקניון ולצייץ על זה לכל העולם, בהחלט השאירו את חותמם על הריאליטי הגדול שנקרא טוויטר. ריאליטי שבהחלט מתחזק כששאקיל מתחיל לקשקש על העמידה שלו בדיאטה שרשם לעצמו למהלך הקיץ.

אבל כשציוצים מתחילים להיות הכרח, האצבעות מתחילות ללכת בשבילך, ויותר מידי דברים נאמרים. כששאקיל מתחיל ללכלך על יורש העצר שלו, דווייט האוורד, זה אולי בסדר כל עוד זה נעשה מידי פעם בראיון מתואם מראש. אבל כשהדברים מלווים בציוצים עוקצניים שמגיעים בתדירות גבוהה, גם האוהדים השרופים, והתקשורת הכי מפרגנת בעולם מתחילה להרים גבה. ואפשר להיות בטוחים שהחברה הקשוחים בהנהלת ה- NBA לא יעלימו עין זמן רב.

ואולי יש 1.5 סיבות, לא להיות בטוויטר:

למה הם לא באים ? שיווק פוליטיקה מקוונת

 

"חשבתי וקיוויתי שייווצר סוג חדש של שלטון, דמוקרטיה דיגיטלית – וטעיתי", אמר שלשום (ג') ח"כ איתן בכנס החורף של עמותת אשנ"ב ● לדבריו, "הדבר לא קרה לא רק בשל בעיות טכנולוגיות, אלא גם בגלל חוסר התעניינות מצד האזרחים" (מהדיילי מיילי)

 

האזרחים אשמים? הטכנולוגיה? לא בטוח. אולי שיווק ?

 

 ח"כ איתן סיפר, כי במהלך העשור האחרון, בתפקידיו השונים בכנסת – כיושב ראש ועדת המשנה לאינטרנט, יושב ראש הוועדה לביקורת המדינה ויושב ראש ועדת חוק, חוקה ומשפט – הוא ניסה ליצור בכנסת ישיבות אינטראקטיביות, באמצעות פורום מקוון, צילום הישיבות, שידורן בזמן אמת ועוד. אולם, אמר, ברוב המקרים לא הגיעו התגובות המתבקשות מהציבור, "ולא הייתה באמת אינטראקטיביות".

 

כפי שערוץ הכנסת כבר פועל שנים אי שם בשוליים האפורים של הכבלים, עושה עבודה מצויינת, ועדיין רק מעטים עושים את המאמץ ולוחצים דאבל 9 על השלט. כך גם אתר הכנסת יושב מנותק במרחב הקיברנטי העצום.

איתן מצפה כי תפתח ישיבה מקוונת והקהל יזרום.

 

ההבנה כי באינטרנט הביטוי "ההר יבוא אל מוחמד" יכול להתגשם. מספיק שיתוף פעולה עם אחד מאתרי המדיה כדי לחשוף כל ישיבה שכזאת לעיני רבים, שחלקם ישמח לבדוק מה קורה.

 

בעיה נוספת שעומדת בעוכרי הדמוקרטיה החדשה היא שוועדות הכנסת הן יצורים משעממים ומעייפים. כדי שהציבור יוכל לעמוד להתמודד עם האנטי-מדיה הזו, יש צורך לבצע עריכה של התכנים, לייצר תקצירים, ולבצע דיון מקדים ונפרד בנושא שעל הפרק. אולי זה נמוך מעט, והופך את הדברים לשטחיים, אבל זה המחיר של פוליטיקה של העם.

כשיתוש אחד מעז

כשיתוש מחליט להתלבש עליך בליל קיץ חם, בהתחלה הוא מזמזם ליד האוזן וגורר ממך תנועת יד מהירה לגירוש המציק. גם לאחר כמה דקות של זמזומים תעדיף להיאחז בחוזקה בקורי השינה מאשר לקום ולהילחם על שלך. כשמגיע העקיצה חוקי המשחק משתנים, ואתה מחליט לעמוד על שלך ולהראות ליתוש החוצפן מי כאן בעל הבית האמיתי – מי שולט במרחב האווירי באמצעות מוטת ידיים של יותר ממטר, ולהבטיח ליתוש עונש שירחיק אותו אחת ולתמיד מעיסוקו בהלוואת מנות דם קטנות. כמובן שכשתעבור למצב אנכי על כל גובהך המאיים, היתוש יעדיף התיישבות בפינה חשוכה בחדר או טיול על גבי התקרה הגבוהה.

 

זו תמצית התנהגות אתר One שנגרר לתביעה של הבלוגר ייגרמייסטר, מפעילו לשעבר של הבלוג עומדים בשער. למרות נזקים נקודתיים שהבלוגר העקשן והחרוץ הצליח לגרום ל- ONE במספר כתבות במדורי ברנז'ה שונים, הוא לא גרם לדימום קבוע באתר. רוב הציבור לא יודע מי זה ייגר, לא מה פשעיה של אופירה אסייג על פי הבלוג, ובטח לא משנה את הרגלי הגלישה שלו. אך הזמזום הקבוע של ייגר כנראה העביר את קברניטי ONE ממצב המחשבה העסקי הלוגי אל הרגשי והנקמני. ההעפה של ייגר מהפלטפורמה של Israelonblog בעקבות לחץ אתר הספורט הביאה להפסקת פעילותו של ייגר, אך זה לא הספיק, וכעת דורשים באתר הפסקה מלאה של פעילותו של הבלוג.

 

כל הכתבות התיאורתיות על עולם חדש של תקשורת בין ארגון ללקוח מתמקדות במקרה ממשי זה. כל הנסיונות של ארגונים להקים בלוגים כדי לחזק את התקשורת עם הלקוחות ולהקים ערוץ תקשורת ישיר מחווירות מול ההזדמנות (או ליתר דיוק הסיכון) שעומד בפני אתר וואן. באם זיהו בייגר גורם המשפיע על דעת הקהל וגורם לפגיעה במעמדו של האתר, עומדות בפניהן מספר דרכים, והראשונה שבהן, לתקן את הליקויים שהוא מצא באתר. אם הם חושבים כי הוא טועה – אזי לא אמורה להיות לו השפעה מהותית על האתר. אפשרות אחרת היא כי כל התביעה היא חלק ממשחקי כבוד ברנז'אים. פגיעה בכבוד הכתבים וצוות האתר מול עולם תקשורת הספורט. במקרה כזה, את שיקום הכבוד לא צריך להוציא מחוץ לברנז'ה, דבר שתביעה בבית משפט מבטיחה. השיקום צריך להיות מבפנים בדרכים שקטות.

 

אתר וואן לא יצא טוב מהתביעה בכל מקרה, גם אם יזכה וגם לאו. הוא יתפס בכתבות ובציבור כארגון שתוקף בלוגרים – אנשים פרטיים. בעוד, חברות עושות כל מאמץ להימנע החשיפה התקשורתית השלילית שוואן יקבל בציבור, באתר החליטו לקפוץ למים הקפואים מרצונם החופשי.  מה גם, כשממול אורבים אנשי אתר ערוץ הספורט ורק מחכים לבחוש בקלחת לטובת ייגר, ומספר גדול של בלוגרים רדומים יצטרפו להגנתו של ייגר בשם חופש הדיבור.

 

הגשת תביעה יכולה לשמש כלי נהדר במערכה תקשורתית, אך הדבר נכון בעיקר כשמדובר בגוף החלש יותר מבין השניים. כשמדובר בארגון הגדול הפועל נגד יתוש קטן – הסיכוי לצאת טוב נמוך. אתר וואן יהנה מחשיפה גדולה יותר בימים הקרובים, ומספר הכניסות לאתר יעלו, אך בטווח הארוך , באם ילכו עם המהלך עד הסוף, לא סביר להניח שהדבר יועיל.

 

ההימור שלי – ייגר ימצא עבודה בערוץ הספורט (לאחר שפוטר ממעריב), אתר וואן יחזיר את התביעה למגירה בעוד מספר שבועות, ואנחנו נקבל שיעור חינם בעולם התקשורת החדש. עולם בו ארגונים ילמדו להתמודד עם זן חדש של לקוחות תקשורתיים.

המאמי של הברנז'ה עובר לאינטרנט

ערוץ 10 עשה את הבחירה הנבונה – ויצא להביא את הרייטינג בכל מחיר. מעבר ל- 5 מיליון שהושקעו בהישרדות, המחיר הוא איבוד מעמד המאמי של של הברנז'ה. עד לאמצע עונת הישרדות  התהדר הערוץ בתדמית האנדרדוג, אביר האיכות, מקום מושבם של לונדון וקירשנבאום, זקני השבט בלתי מעורערים. כיום כתבות העיתונות משנות את צבען ודואגות לחשוף את העליבות של הישרדות, הנומך של הדוגמניות, וגם הריאליטי הבא בתור של הערוץ כבר יחטוף. ערוץ 10 הצליח למתוח את סבלנות  הברנז', ולברנז' נשבר.

שאלה אחת נשאלת, והיא, האם זה משנה ? האם הברנז'ה היא זו שבנתה את הרייטינג של הישרדות אחרי מפלת הפרק הראשון, והאם היא גם יכולה לפגוע בו בכתבות סופשבוע בידיעות.

השאלה השניה היא, האם ערוץ 10 עומד להעביר את הברנז'ה לצידו בגזרת האינטרנט. כשייתכן שתוכנית הבוקר המקוונת, המגרסה, מסמנת את המגמה החדשה.

בניגוד לקשת ורשת שבונות את אתרי האינטרנט שלהם בהתבססות על פצצות רייטינג, ובעצם מעתיקות את הצלחות נקודתיות לאינטרנט, בערוץ 10 פונים לשוליים – הולכים על הזנב הארוך. ייתכן מאוד כי ב- 10 מצאואת הכיוון הנכון ליצור פלטפורמה מקוונת שתתבסס כערוץ לכל דבר. תפיסת האיכות שהובילה את הערוץ לכמעט אבדון בשנותיו הראשונות יכולה להפוך תחת המודלים הכלכליים של הרשת להצלחה של המדיה החדשה. הפניה לברנז'ה היא מהלך שמסמן היטב את המגמה שערוץ נענע 10 מסמנים, ואת זאת שיכולה בטווח הארוך להפוך את ערוץ 10 מסתם מאמי – למאמי עם כסף.