הודעה שהייתה יכולה לצאת אמש מהכנסת: "יו"ר ראש הכנסת, הפועל למען קידום הקשר בין החכ"ים לבין הציבור, הכריז כי הכנסת תממן שני מכשירי סלולר לכל חבר כנסת. המכשיר השני יגביר את הזמינות של חבר הכנסת לציבור הרחב גם בזמנים בהם הוא מדבר בטלפון הראשון. באם הח"כ לא יהיה זמין לענות לטלפון השני, הציבור יוכל להשאיר הודעה במשיבון".

אין הרבה הבדל בין ההודעה הנ"ל, לבין ההודעה האמיתית שיצאה מהכנסת על כך שכל חבר כנסת יפתח עמוד פייסבוק. הרעיון מאחורי ההודעה, הוא שעמוד פייסבוק הוא ערוץ תקשורת נוסף הפתוח לקהל. אבל ההודעה חסרה את ההבנה – שפייסבוק, כמו טלפון נייד, הוא מכשיר טכנולוגי לתקשורת ולא התקשורת עצמה. את התקשורת עצמה יש להפעיל, לתחזק, ליצר. צריך ליצור תכנים, לעדכן אותם, להגיב במהירות לתגובות ותלונות – ולח"כ המצוי אין את המשאבים עשות זאת.

עד היום לא ברור אם רוב חברי הכנסת הצליחו להפנים את ערוץ התקשורת עתיק היומין הנקרא דואר אלקטרוני. בכל פעם שנבדקות התגובות של חברי כנסת לדואר אלקטרוני מהציבור – נרשם כישלון חרוץ. אגב גם למכתבים מודפסים התגובות הן דלות. וזה מצביע על דבר אחד – יכולת התקשורת של הח"כים היא המוגבלת ולא האמצעים הטכנולוגיים. הדבר היחיד שחכ"ים מוכנים להשקיע בו זמן היא תקשורת במהלך כנסים מול עשרות אנשים או בעיתונות. תקשורת אחד על אחד היא כנראה משהו שהם לא יפנימו.

פייסבוק הוא גם מקום נוח ונעים להיות בו, ולהקים בו דף מעריצים, עבור ארגונים. בתחום העסקי רוב השליטה בתכנים המגיעים לציבור נמצאים בידי הארגון – אם על ידי פרסומות או יחסי ציבור המסננים היטב בין הטוב, לנייטרלי, למזיק. כאשר עולה משבר, אז ניתן ליצור תגובה הולמת וממוקדת. לעומת זאת – עולם הפוליטיקה הוא כזה שמראש בנוי על תככים ולכלוכים – אין אפשרות לנהל תקשורת פתוחה לחלוטין בעולם בו דברים שליליים מופצים ביד פתוחה, וכשכל אחד יכול לכתוב בעמוד שלך את מה שעולה על רוחו.

תנו לחכ"ים יכולת להתמודד עם ערוצי התקשורת הקיימים. תנו להם סביבה סגורה ומנוהלת היטב שתאפשר להם לעבוד, ולא לרדוף כל היום אחרי תגובות. את הפרק בפולישוק על פייסבוק עוד לא כתבו (כמדומני), אבל לפי התוכנית שפורסמה אתמול, לא יהיה צורך לכתוב אותה, היא תהיה פרוסה ברשת לעיני כל גולש.

אתר מלא השראה חברתית הקים הוועד האולימפי הבינלאומי , שקישור אליו מתחבא בעמודי אתר מאתר הוועד הישראלי (www.olympic.one.co.il).

האתר מציג סרטונים קצרים בהם ספורטאים מכל העולם מציבים אתגרים שונים לקהל הרחב – הליכה על הידיים, איזון של מקל על כף הרגל או פשוט ציור סמיילים על דף במשך 30 שניות. הגולשים מוזמנים לענות על האתגר ולהעלות סרטונים משלהם מבצעים את אותה הפעולה.

מדובר בשילוב מדהים בין רוח המותג הספורטיבי שחוגג מידי 4 שנים את התחרותיות עצמה לבין יצירת מעורבות אצל הגולשים. כמובן שפרסים כמו טיסה לאולימפיאדת החורף תמיד תורמים לאווירה החברותית של אתרים. גם עיצוב יפה וקישור ישיר לרשתות חברתיות כמו פייסבוק וטוויטר תורם בהחלט למה שנראה כהצלחה.

גם ענפי ספורט מקומיים (כדורגל, כדורסל, כדוריד) יכולים ללמוד מכך איך לפעול ברשתות חברתיות, ואיך לפתח אינטראקציה עם הגולשים. אולי הספורטאים באתר הוועד האולימפי אנונימיים או חסרי משמעות עבור ילדים רבים בישראל, אבל תתארו לעצמכם גיבורים מקומיים שולחים את הילדים לאתגרים חביבים. מדובר ברמה אחרת של קשר בין הספורטאים, הליגה והאוהדים.

ואם זה יסייע להוציא כמה ילדים החוצה להתאמן בהקפצת כדורים – הוועד האולימפי העולמי עשה את שלו באינטרנט.

קן הקוקיה - מכינים רסק עגבניות לג'חנון הפוכים

קודם כל, סחתיין על החדשנות וההשקעה של לוגיה על קן הקוקיה. פורמט מדליק שמשלב אינטראקטיביות מסוג חדש – בין פארמוויל לאח הגדול.

ואחרי הפרגון….

קטע אחד רציני (אפשר לדלג)

יש שלוש חברות סלולר בארץ. כולן מתחרות על ה- MASS מרקט. אף חברה לא יכולה להרשות לעצמה להיות חברת נישה. וחבל – היה נחמד אם היו כאן חברות נישה קטנות ומעניינות (מירס לא נחשב).

התוצאה של הריכוזיות ברמת הפרסום והמיתוג היא  שלוש חברות שיוצרות פרסומות מתקתקות ומיינסטרימיות. פרסומת עם עולם שכולו צעצועים, ילד שמרגש את ההורים, הורים שמרגשים את הילד, ושימוש בכוכבת ילדים שאפילו הכינוי שלה הוא המיינסטרים בהתגלמותו: "הממי הלאומי" – להתעלף. אין סיכוי שהכתומים/כחולים/סגולים יעלו בערוץ 2 פרסומת  חתרנית שתזעזע את ההורים, או שתפנה לאוכלוסיה הגאה בקמפיין ראוותני. אנחנו חברות לכל המשפחה הן אומרות, אבל…

כאן מתחיל הכיף…

אבל באינטרנט החסמים יורדים. וכמו ילדים קטנים – מאחורי הגב של ההורים אפשר להתחיל לבלות.

ערכי מותג – תשכחו מזה. עד עכשיו הכל היה הצגה. כאן בפינה הפרטית שלנו, רחוק מהעין הפקוחה של ההורים בסלון הביתי, אנחנו ואתם ילדים יכולים להשתולל. אז בואו נעשה דברים מטורפים…בואו נאכל דברים מגעילים,  נתמרח בשמן, נעשה דברים מטומטמים ונדפוק את הראש בקיר. בואו נביא גברים ונשים בני 20+ שיעשו דברים מפגרים בשביל שילדים בני 15 ימחאו להם כפיים וירטואליות. בואו נקרא לשופט ה"אוסטרי" ונפתח לו עמוד מעריצים. ילדים, אתם כבר אוהבים אותנו ?

אבל הכיף לא נגמר כאן. גם למנהלי השיווק היקרים שלנו ולמפיקים מגיע הכיף שלהם. מגיע להם ליהנות מהחופש הנפלא הזה הרחק מעיני המחוקק וההורים.  אז בואו נדחוף פרסום סמוי הכי גלוי שיש. בואו נשלב בכל פריים מוצרים שאנחנו ואתם אוהבים. אפשר אפילו להגיד את השם של המוצר בקול רם. המבוגרים האחראים של הרשות השניה רחוקים מכאן, ובכלל לא יודעים איך להגיע למחבוא שלנו בפייסבוק. ואם הם יגיעו ויגידו משהו – הם בכלל לא אחראים עלינו.

עזבו אתכם מחינוך

חברות כמו סלקום, שהעלתה את התוכנית האינטראקטיבית המשודרת בפלטפורמה של פייסבוק "קן הקוקיה, משקיעות מיליונים כדי לקדם "ערכי חברה". אבל ברגע שאין רגולציה ועין פקוחה, כל הערכים נעלמים עם הרוח.  קשה למצוא נקודת ערך קטנה בכל תוכנית "קן הקוקיה" הנ"ל. התוכנית כל כך חד גונית וחסרת רבדים, שאפילו המשתתפים נראים משועממים ממה שקורה מסביבם.

אבל סלקום מרגישה בטוחה באינטרנט. כל כיסוי תקשורתי ביקורתי של האינטרנט נתפס כקוריוז, והכנסת ונבחרי הציבור עסוקים בדברים שברומו של עולם, וגם כך תמיד מגיבים שנתיים באיחור אחרי מה שקורה באינטרנט (לא מזמן היה דיון חשוב על משהו שקוראים לו טוקבק).

פוחדים מפדופיליה

ביום הבטיחות באינטרנט של האיחוד האירופי, בו מתפרסמות כתבות על איך להגן על הילדים מפני פדופילים ואנשים הרוצים ברעתם ברשת, יש התעלמות מפעילות של חברה גדולה שמשילה מעצמה כל אחריות חברתית ומספקת לילדים את הפיתוי האולטימטיבי. ולא מדובר בחברה שרוצה לזכות בפרסום על ידי זעזוע, אלא אחת מהחברות החשובות במשק הישראלי. חברה הנסחרת בבורסה ורשומה כ"מנהיגה" בארגון מעלה.

ובגלל שזה פוסט שעוסק בשיווק ולא בביקורת חברתית, להלן הלקח לחברות קטנות ורעבות יותר – תנצלו את המדיום הזה שנקרא אינטרנט. אתם יכולים לרדת הכי נמוך ולדבר אל הנוער בגובה העיניים. הם יהיו שם בשבילכם וילכו אחריכם באש ובמים. אל דאגה, הפייסבוק סופג הכל והמבוגרים נמצאים הרחק מהעין ומהלב. אם הרשות השניה מגבילה את הפרסום בתוכניות הילדים בערוצים המסחריים, אז כאן טמונה ההזדמנות ליצור בעצמכם את התוכניות בצורה הטובה ביותר. כל מה שצריך זה מצלמת וידאו, קמח, ביצים, אפליקציה וכמה משתתפים שהמוטו שלהם זה "נמוך יותר, מהר יותר, חזק יותר".

נ.ב.

חיפוש אחר משהו שפוי מפעם, הביא אותי לפורום שעסק בתוכנית "קח סיכון" ששודרה בערוץ הראשון. מסתבר שמשרד החינוך החליט לשנות בשלב מסויים את שם התוכנית לקח סיכוי, מאחר שסברו שהתוכנית משפיעה על תופעת הרולטה הרוסית שרווחה בארץ באותה תקופה. גם הנוהג של אבי קושניר,להשליך את הכרטיסיות אל הרצפה הופסק והוחלף במעמד ראוי לכרטיסיות.  אז אולי כדאי שבמשרד החינוך יתחילו לגלוש בפייסבוק, ובארגון מעלה יתחילו לנקד גם את מה שקורה מתחת לשטיח. כי ההפקרות של הנוער באינטרנט מתחילה כאן, מחברות מסחריות הפועלות באתר מרכזי, ולא בחדרי צ'אטים אפלוליים.