הייתי חייב להביא את הפוסט מתוך הבלוג המשובח אנקדוטות, ואת תגובתו של ליאור הנר (אקס דה מרקר). תמיד טוב לשפוך מעט אור על יחסי כתבים יחסי ציבור:
הציטוט הבא מדה-מרקר כל כך מופתי שהוא הצליח לחלץ ממני (ומסתבר גם מעמית, דרכה הגעתי ליצירה הקטנה הזאת) פוסט, לראשונה אחרי מי יודע כמה זמן. כך נפתח הראיון שערכו טלי חרותי-סובר ואורי ברקוביץ’ עם נטלי קרמר, ראש הפיתוח במודו:
ראיונות עם נשים מנהלות מתחום ההיי-טק נוטים להפוך לא פעם למפגש מתסכל במיוחד: אף שמדובר בנשים מבריקות ומצליחות על פי כל קנה מידה אובייקטיווי, הניסיון להוציא מהן אמירה משמעותית ומעניינת משולה להכאה בסלע נטול טיפת מים.
אשת היי-טק סטנדרטית תרגיש מאוד בנוח לדבר על המוצר, ומאוד לא בנוח לדבר על עצמה. היא מומחית גדולה בכל מה שקשור לתפקידיה, אבל מומחית קטנה מאוד בכל תחום משיק. על תקרת הזכוכית היא שמעה, אבל אישית לא נתקלה בה אף פעם, וכל ניסיון לדבר על משהו שאינו קשור להיי-טק באופן מובהק נתקל בדרך כלל במשיכת כתפיים קלה ועצבנית.
תכונה אחת עוברת כחוט השני בין כולן: הן ממוקדות מטרה באופן מעורר התפעלות. אישיות תוססת ומעניינת, לעומת זאת, לא ברור אם יש שם. גם השיחה עם נטלי קרמר – מנהלת קבוצת התוכנה של חברת מודו ואחת הנשים הצעירות (29) הנחשבות להבטחה הגדולה של ענף ההיי-טק הישראלי – הלכה באותו מסלול. המטרה ברורה, הדרך סלולה, אמירות שחורגות מקלישאות מכאיבות – יוק.
אני מציע שתקראו שוב את הטקסט הנ”ל. אני חושב שזה די משעשע שהכתב מתלונן על העדר ‘אמירות שחורגות מקלישאות מכאיבות’ מצד המרואינת, כשכל הטקסט לפני כן סובל מקלישאתיות מופרכת אחת גדולה.
והתגובה:
ליאור הנר — 22-07-2008 @ 16:02
גם אני הופתעתי מאוד כשקראתי את הכתבה. הכותבים נוזפים במרואיינת על כך שהיא משעממת מדי.
מתוך שיחת טלפון דמיונית (כלומר מהדמיון שלי) שקדמה לראיון:
יחצ”נית: “יש לי מרואיינת פצצה… הדבר הבא בהיי טק… אחת מבנות החסות של מייסד מודו… מודו!!… זה חם!!!… היא אשה!!!”.
כתב: “אשה בהייטק? היא מעניינת? מודו? מה קורה איתם באמת?
עורך (לכתב…): יש ראיון במודו עם אשה שהיא ההבטחה הבאה בהייטק, רק בת 29, בת טיפוחיו של דב מורן, זה מעניין מאוד!
כתב (לעצמו אחרי הראיון): יש פה רק קלישאות חבוטות, זה לא מעניין בכלל. אוקי, בוא נכניס את הפסקה המקדימה הזאת כדי שלא נצא פרייארים…
עורך (לעצמו…): דובי דובי דובי דו….
בלוגר: המממ….
מסקנה: תמיד לצייד את המרואיין מראש במשפטי מחץ, סיפורים שמעבר, ודברים גדולים.
בעיקר אנשי (ונשות) היי טק.