צייר לו שפם

אסף רותם בכלכליסט מביא את הסיפור הקטן הבא במסגת סקירה של חוזים חריגים בספורט:

שפם זה טוב

א. 400 דולר לשפם (פלוס וקס)

ב. ב־1972 הציע צ'רלי פינלי, הבעלים של קבוצת הבייסבול אוקלנד אייז, לשחקניו כסף עבור גידול שפמים עד יום האב. כל שחקני הקבוצה גידלו שפם, וזה הפך למותג של הקבוצה לאחר שזו זכתה באליפות באותה שנה. עד היום מזוהה אחד מכוכבי הקבוצה ההיא, רולי פינגרז, בזכות השפם שלו. הוא הכניס לחוזה שלו בעונה העוקבת בונוס של 300 דולר עבור גידול השפם ועוד 100 דולר עבור רכישת וקס לשפם.

 גיוס השחקנים לקמפיין יכול לתרום גם לקידום הקבוצה וגם להכנסה לאווירה.

אני לא זוכר מי אלה היו – אבל הם עלו עם שיער צבוע לאדום בפלייאוף.

46664

המספר 46664, מספר האסיר של נלסון מנדלה, מייצג את המאבק,  וכוכב הארגון למאבק באיידס באפריקה. קשה היה להתעלם מ- 46664, כשהופיע לראשונה כחלק מקמפיין ההתרמה והגברת המודעות בשיתוף היורוליג. במשחק של מכבי תל אביב, וביתר המשחקים, המספר בשחור בצירוף הכיתוב "It's in our own hands"  הופיע על הפרקט, כקעקועים על זרועות שחקנים ועל בגדי האימון של השחקנים.

 

לעיתים זה הרגיש כמו ב"אבודים" כאשר אתה נתקל במספר מסתורי שאתה יודע שיש לו משמעות, אבל לא מהי. באבודים נדרשת לעשרות שעות עלילה כדי להבין, כאן כל מה שנדרש הוא לגשת לגוגל הקרוב.

 

אמנם, בטוח שצופים רבים לא הונעו לפעולה, אבל מי שכן טרח ובדק, הפנים את המסר ובגדול.

כנראה שב- 46664 עושים משהו נכון כי יש להם קבוצת שגרירים מפוארת שכוללת את טום קרוז, רונלדו, ועוד רבים אחרים.

 

הפרסום בכדורסל עולה מדרגה ויורד

 

אז היה לנו הערב, פרסום ייחודי שאולי ימשוך עוד קמפיינים שיגוונו קצת את הפרסום המסורתי לצידי המגרשים. קעקועים על שחקנים זה לא דבר חדש (כפי שפורסם השבוע בכתבה שאני לא מוצא), אבל הפיכת הפרסום לקצת יותר מגרה בהחלט לא תזיק. חידות או טיזרים שירוצו על המגרש, בהחלט יכולים לספק תעסוקה בזמן דקות מתות של המשחק (16 הפרש לטובת מדריד בהחלט מוגד כזמן מת).

 

חוץ מזה, ערוץ 10 אימץ, לדעתי לראשונה, את שיטת קידום התוכניות שהחלה להופיע כמעט בכל משחק ב- NBA שמשודר ברמה הלאומית. לוקחים כוכב של סדרה, מביאים אותו למשחק, מראיינים אותו במחצית או באחד מפסקי הזמן המרובים שיש שם. בערוץ 10, זה עבד לא רע עם יובל סמו ונאור ציון, כשהאחרון שיחק גם בתפקיד המראיין של טל ברודי באחת ההפסקות.

 

אז עלינו שתי מדרגות, והמשכנו בירידה, ובמגמת הזלזול של ערוץ 10 בצופיו. זה התחיל בהשרדות בשנה שעברה, וזה ממשיך באינסוף פרומואים שרצים בלופ בכל שנייה אפשרית במהלך המשחק.

שלום לפרשנויות בהפסקות, שלום לסטטיסטיקות, ובעיקר שלום להילוכים חוזרים (שהם חלק בלתי נפרד מהמשחק כבר עשרות שנים). הריצה של ערוץ 10 מיד בתום המשחק אל עבר "היום שהיה" כדי לנצל את הצופים הרבים, תוך ויתור על ראיונות סיכום וסטטיסטיקות, היא רק סיבה טובה לעבור לערוץ 5.

 

 

אריק זאבי עשה איפון לערוץ הראשון

על המזרן בבייג'ין לא ראינו יותר מידי הפלות מוצלחות של זאבי, אבל הפלה רצינית הוא עשה לאתר של הערוץ הראשון. ניסיונות לראות את שידור הקרב באתר הערוץ הראשון הסתיימו בהודעה בקול מתכתי על כך שמכסת הגולשים לשידור התמלאה.

א) אריק זאבי המותג הכי חזק בארץ מחוץ לכדורסל ולכדורגל. מקווה שההופעה האחרונה לא תפגע בזה.
ב) מקווה שזאבי ידע לנצל את המותג שהוא, וגם שאיגוד הג'ודו ידע לנצל זאת.
ג) הוידאו באינטרנט הופך למיינסטרים – בעיקר במקומות העבודה.
ד) הספורט הוא עדיין המופע הטוב ביותר שיש בסביבה

הכדורעף באיטליה עבר את הכדורסל

אבי רצון מביא היום במעריב, בקטנה, כיצד איגוד הכדורעף האיטלקי במהלך יוצא דופן, רכש שטח פרסום במדורי הספורט באיטליה, ויצר לעצמו מדור פרטי ומכובד. תוצאות, תמונות, רכילות מחדר ההלבשה. היום הכדורעף (לפי רצון) יותר פופולארי מהכדורסל. באיטליה יש נורמה יותר מושרשת של רכישת מדיה לצרכים פרטיים (ברלוסקוני), אבל למה לא אצלנו ?

ענפי ספורט קטנים חייבים להפסיק להתבכיין על חוסר חשיפה ולהתחיל לעשות דברים שיגרמו לקהל לשמוע עליהם. אם לא באמצעות תקשורת שיווקית אז באמצעים אגרסיביים כמו יצירת תקשורת.

האינטרנט מהווה הזדמנות מופלאה לענפים הקטנים. מצלמים טורנירים, אליפויות משחקים במצלמה לא יקרה מידי, מוסיפים ראיון קצר, עורכים טיפה במחשב ביתי, ואפילו ענף הענף השולי ביותר (באולינג זה לא ספורט) יכול להכפיל את החשיפה שלו. שלא נדבר שאתרי אינטרנט צמאים לוידאו, ואני בטוח שהם יקבלו בברכה סרטים מוכנים.

 

 

כשיתוש אחד מעז

כשיתוש מחליט להתלבש עליך בליל קיץ חם, בהתחלה הוא מזמזם ליד האוזן וגורר ממך תנועת יד מהירה לגירוש המציק. גם לאחר כמה דקות של זמזומים תעדיף להיאחז בחוזקה בקורי השינה מאשר לקום ולהילחם על שלך. כשמגיע העקיצה חוקי המשחק משתנים, ואתה מחליט לעמוד על שלך ולהראות ליתוש החוצפן מי כאן בעל הבית האמיתי – מי שולט במרחב האווירי באמצעות מוטת ידיים של יותר ממטר, ולהבטיח ליתוש עונש שירחיק אותו אחת ולתמיד מעיסוקו בהלוואת מנות דם קטנות. כמובן שכשתעבור למצב אנכי על כל גובהך המאיים, היתוש יעדיף התיישבות בפינה חשוכה בחדר או טיול על גבי התקרה הגבוהה.

 

זו תמצית התנהגות אתר One שנגרר לתביעה של הבלוגר ייגרמייסטר, מפעילו לשעבר של הבלוג עומדים בשער. למרות נזקים נקודתיים שהבלוגר העקשן והחרוץ הצליח לגרום ל- ONE במספר כתבות במדורי ברנז'ה שונים, הוא לא גרם לדימום קבוע באתר. רוב הציבור לא יודע מי זה ייגר, לא מה פשעיה של אופירה אסייג על פי הבלוג, ובטח לא משנה את הרגלי הגלישה שלו. אך הזמזום הקבוע של ייגר כנראה העביר את קברניטי ONE ממצב המחשבה העסקי הלוגי אל הרגשי והנקמני. ההעפה של ייגר מהפלטפורמה של Israelonblog בעקבות לחץ אתר הספורט הביאה להפסקת פעילותו של ייגר, אך זה לא הספיק, וכעת דורשים באתר הפסקה מלאה של פעילותו של הבלוג.

 

כל הכתבות התיאורתיות על עולם חדש של תקשורת בין ארגון ללקוח מתמקדות במקרה ממשי זה. כל הנסיונות של ארגונים להקים בלוגים כדי לחזק את התקשורת עם הלקוחות ולהקים ערוץ תקשורת ישיר מחווירות מול ההזדמנות (או ליתר דיוק הסיכון) שעומד בפני אתר וואן. באם זיהו בייגר גורם המשפיע על דעת הקהל וגורם לפגיעה במעמדו של האתר, עומדות בפניהן מספר דרכים, והראשונה שבהן, לתקן את הליקויים שהוא מצא באתר. אם הם חושבים כי הוא טועה – אזי לא אמורה להיות לו השפעה מהותית על האתר. אפשרות אחרת היא כי כל התביעה היא חלק ממשחקי כבוד ברנז'אים. פגיעה בכבוד הכתבים וצוות האתר מול עולם תקשורת הספורט. במקרה כזה, את שיקום הכבוד לא צריך להוציא מחוץ לברנז'ה, דבר שתביעה בבית משפט מבטיחה. השיקום צריך להיות מבפנים בדרכים שקטות.

 

אתר וואן לא יצא טוב מהתביעה בכל מקרה, גם אם יזכה וגם לאו. הוא יתפס בכתבות ובציבור כארגון שתוקף בלוגרים – אנשים פרטיים. בעוד, חברות עושות כל מאמץ להימנע החשיפה התקשורתית השלילית שוואן יקבל בציבור, באתר החליטו לקפוץ למים הקפואים מרצונם החופשי.  מה גם, כשממול אורבים אנשי אתר ערוץ הספורט ורק מחכים לבחוש בקלחת לטובת ייגר, ומספר גדול של בלוגרים רדומים יצטרפו להגנתו של ייגר בשם חופש הדיבור.

 

הגשת תביעה יכולה לשמש כלי נהדר במערכה תקשורתית, אך הדבר נכון בעיקר כשמדובר בגוף החלש יותר מבין השניים. כשמדובר בארגון הגדול הפועל נגד יתוש קטן – הסיכוי לצאת טוב נמוך. אתר וואן יהנה מחשיפה גדולה יותר בימים הקרובים, ומספר הכניסות לאתר יעלו, אך בטווח הארוך , באם ילכו עם המהלך עד הסוף, לא סביר להניח שהדבר יועיל.

 

ההימור שלי – ייגר ימצא עבודה בערוץ הספורט (לאחר שפוטר ממעריב), אתר וואן יחזיר את התביעה למגירה בעוד מספר שבועות, ואנחנו נקבל שיעור חינם בעולם התקשורת החדש. עולם בו ארגונים ילמדו להתמודד עם זן חדש של לקוחות תקשורתיים.

ליגה בינלאומית על פלטפורמה מקומית

יניב אורגד (הארץ) מבכה את מצבנו העגום כשנמנעת מאיתנו אחת מחוויות הספורט שמתחוללת בימים אלה ב- NBA. הליגה יותר תחרותית מאז שג'ורדן פתח מבערים, ואנחנו מקבלים רק ארוחת טעימות.

אבל לא רק שאנחנו אומרים תודה על כל משחק שמסכימים להביא לנו, גם השידור עצמו נראה כמו ערוץ מקומי. ואולי לא השידור, כמו מה שקורה בין רבע לרבע. כבר עונה שלמה בין כל רבע ורבע אנחנו מקבלים בדיוק את אותם שני קליפים. האחד, לצלילי פוראבר יאנג, עוד עושה צביטה בלב בכל פעם שרואים את ענקי הדור הקודם עושים את מה שכבר כמעט לא רואים היום.

אבל הקליפ השני, נראה כמו משהו שהפיק הבן של מישהו בערוץ בפאוור פוינט. רצף של תמונות שחקנים על רקע מוסיקה שמוציאה את החשק לחיות, בעיקר לאור העובדה שקמת לפני השעה 7.

יש כל כך הרבה מהלכים, וכל כך הרבה קליפים שאי פעם נוצרו, שבטוח היה אפשר להוציא עוד משהו מאיזה ארכיון.

אולי בעונה הבאה יצליחו לצמצם קצת את כמות השידורים, ויוכלו להפיק עוד קליפ אחד.

על ערוץ NBA אין מה לדבר, נכון ?